להמשיך בדרך ולעוף אל על ...

היום כאשר הנני קרבה אל סופו של הסמסטר השני, כאשר כל המבחנים והחלק הגדול מהעבודות כבר מאחורי הגיע הזמן לעצור לרגע , לקחת נשימה ולהביט לאחור. הגעתי לחצי הדרך, כאשר חצי מהדרך כבר עברתי וחציה עודנו לפני. כל קטע בדרך הינו יחיד ומיוחד –מורכב מעליות ומורדות משלו, נופים משלו ,אנשים משלו , חוויות או להפך כישלונות משלו והכי חשוב שלכל קטע בדרך יש משמעות  בפני עצמו ומטען  אשר מאפיין רק אותו.

 חצי הדרך שעברתי  לא הייתה קלה ופשוטה , היו לה עליות וירידות, הצלחות וכישלונות, שמחה וייאוש  ,אך באופן כללי ,זו הייתה דרך חווייתית מורכבת ומאתגרת.  כשעליתי לדרך החדשה לא ידעתי לאן היא מובילה , אבל ידעתי למה עליתי עליה. הרגשתי שהגיע הזמן לשינוי, שהעולם השתנה, שהילדים השתנו ולכן לא יכולתי ולא רציתי להמשיך ללמד כפי שלימדו במאה הקודמת . זו הייתה מין תחושת בטן טבעית חזקה ואימפולסיבית אך חסרת תמיכה, ידע ופלטפורמה אקדמית ומחקרית. הרגשתי כמו ציפור המנסה לברוח  מהכלוב ולפרוס כנפים, אך עדיין איננה יודעת לעוף.

אך היום בחצי הדרך שעברתי אני מרגישה אחרת, היום אני לומדת לעוף , היום  אני יודעת לפרוס כנפיים ולעשות סיבובים ראשונים סביב הקן, ומה שהכי חשוב אני מרגישה טוב ובטוח בלמידה שלי מכיוון שמקיפים אותי אנשים נכונים שלא רק יודעים לעוף אלא גם יודעים לגרום לי לרצות  ולדעת לעוף בעצמי ובצורה הנכונה. הם גורמים לי לחשוב לתכננן ולהבין בצורה אחרת   תוך כדי ניסוי וטעיה, חקירה ובדיקה, התנסות והתארגנות עצמית . בהזדמנות זו ברצוני להודות לד"ר גילה קורץ ולגב' נעמי פורט , לשתי נשים מדהימות שגורמות לי לפרוס כנפיים ולעוף בעצמי אל על ,שגורמות לי לחשוב אחרת –לחשוב "גבוה", שהובילו אותי לכתיבת בלוג זה וגרמו לי בפעם הראשונה בחיי לכתוב ולתעד את מחשבותיי , לעצור בכל קטע בדרך ולסכם את התהליך שעברתי.

 בחצי הדרך עברתי תהליך מורכב שלא רק שינה את תפיסתי הפדגוגית, אלה פיתח ערוצי חשיבה חדשים  בהתייחסות לתהליכי הוראה למידה וחשיבה בעולם הדיגיטלי.  כך הרצאותיה של ד"ר שרה שדה  גרמו לי להבין  שהיום במאה ה-21 אין לנו ברירה , אלה להכניס את טכנולוגיות התקשוב למערכת החינוך מכיוון שהילדים שלנו כבר שם ומזמן. הם דור של ילדים דיגיטליים ולכן אנו חייבים לבנות את התהליך הלימודי העונה לצרכים ולדרישות של הדור החדש. יחד עם זאת  חייבים להפעיל מחשבה רבה בשימוש בכלים הדיגיטליים הרבים אשר עומדים לרשותנו מכיוון  שאי אפשר לא להסכים עם ד"ר אלון הסגל שטוען  כי אנו חייבים להתמקד לא רק בפתרון בעיות לימודיות באמצעים דיגיטליים אלה לדעת להגדיר בצורה מדויקת את המטרות הפדגוגיות . הבנתי כי הדרך לאמץ אמצעים דיגיטליים רבים אלה ,לדעת להגדיר קושי או צורך בתהליך לימודי ,ואז לבחור  פתרון נכון ייחודי ומתאים ביותר מבין הפתרונות הרבים שעומדים לרשותנו ,גם במרחב הפיזי וגם במרחב הדיגיטלי ,ולהשתמש בו לפתרון הקושי או בעיה מסוימת בתהליך הלימודי אינה קשה.

אני עומדת באמצע הדרך ושואפת אל האופק , למקום שבו מתחברים שמיים וארץ  ואני יודעת שדרכי עוד ארוכה וכדי להגיע למקום שאני שואפת להגיע אליו עליי לעבור עוד הרבה אתגרים חדשים אך אני מביטה קדימה  ואני יודעת שמקום זה, אשר שווה להגיע אליו אין קיצורי דרך.