טכנולוגיה ומשפחה

   לפני כמה ימים, נתקלתי בסרטון מעניין שמראה את השינוי שעברה המשפחה בעקבות המהפכה הטכנולוגית.  היום,  בעולם המודרני טכנולוגיות חודרות לחיינו בעצמה רבה ואמנם מצד אחד הן מיטיבות את איכות חיינו, מצד שני הן מהוות סכנה ליחסים בתוך המשפחה. כולנו יכולים להעיד על כך שלעתים אנו מעדיפים  שיחה ארוכה בטלפון עם חברה מאשר שיחה שגרתית עם בן זוג כמו גם אנו מבלים המון זמן מול המחשב על חשבון זמן איכות עם ילדנו.

היום לעתים החיבור לעולם הווירטואלי  לצורך בניית קשרים חברתיים נראה לנו קל יותר או חוויתי יותר אך דווקא חיבור זה גורם לריחוק בין בני זוג, לחוסר תקשורת בונה בין הורים לילדים שבסופו של דבר מביא לגירושין או לבעיות קשות בתוך המשפחה.

הנגישות לאינטרנט הופכת את המשפחה  לחלק בלתי נפרד מקהילות וירטואליות שיש בהן חוקים, נורמות, וקודים משלהן. לעתים ההשפעה של הקהילה הוירטואלית  הולכת בניגוד לנורמות משפחתיות, במיוחד כשמדובר בילדים. כתוצאה מכך ההורים מאבדים את ההשפעה הבלעדית על  חינוך ילדיהם והופכים להיות דמויות משניות עבורם.

היום כל משפחה עומדת במבחן, בו עליה ליהנות כמה שאפשר ממגוון הטכנולוגיות העומדות לרשותה, לנצל ולהשתמש בהן בצורה היעילה ובטובה ביותר, אך מצד שני לפעול בזהירות רבה על מנת לשמור ולא לאבד את העקרונות החשובים ביותר שעליהם בנויה המשפחה שהנן אהבה, חום, הדדיות, הקשבה, כבוד , אכפתיות ועוד, שאותם לא תחליף שום טכנולוגיה מתקדמת.

האנשים שנולדו עם עכבר ביד - ברשת - הארץ

האנשים שנולדו עם עכבר ביד - ברשת - הארץ

הכתבה של  אפרת נחושתאי  מתייחסת לספר,  "Born Digital שנכתב עלי די שני כותבים אמריקאים ג'ון פאלפרי ואורס גאסר ויצא לאור באוגוסט 2009 בארה"ב.  בבסיס הספר עומד מחקר  שהגיע ממאמר שפירסם מארק פרנסקי ב-2001 ובו טבע את המונח "ילידים דיגיטליים" (Digital Natives) .

הכתבה מדגישה עת טענתה של פרנסקי "כי כיום, שפת האם של תלמידים וסטודנטים היא שפת העולם הדיגיטלי: בו-זמניות, מיידיות וגישה בלתי מוגבלת למידע מאפיינים את אופן החשיבה הטבעי שלהם. לפי פרנסקי, ייתכן שאופני החשיבה החדשים אפילו שינו את מבנה המוח של הילידים, שנבדל כעת מזה של המבוגרים. אותם מבוגרים, שלמדו להשתמש בטכנולוגיה בשלב מאוחר יותר בחייהם, הם, על פי פרנסקי, מהגרים דיגיטליים, וכמו כל מהגר, שפת הרשת היא בעבורם שפה שנייה, שאפשר לחוש בה את שרידי המבטא הישן. דוגמאות למבטא כזה לא חסרות: למשל הרצון להדפיס מיילים ולשמור עותק שלהם, בדיקה טלפונית שמיילים הגיעו ליעדם, וגם חיפוש מידע באינטרנט רק אחרי סריקת הספריות המסורתיות ".

מאוד התחברתי לחיבור בין השפה הדיגיטלית לשפת האם אצל ילדינו לעומת השפה השנייה אצלנו. אני, שעברתי עליה  ורכשתי שפה שנייה מבינה, שלא משנה כמה שנים יעברו שפתי תמיד תהיה שונה משפת ילדי שאומנם נולדו במשפחה של עולים אך עברית היא שפת האם שלהם בדומה לשפה הדיגיטלית שהינה שפת האם שלהם בעולם הדיגיטלי. לא משנה כמה אלמד וכמה אדע תמיד כשאני נתקלת בישום חדש באינטרנט זה מעלה פרפרים בבטן , הרגשה של יאוש  פחד וכישלון.

גם כשבפעם הראשונה פתחתי את הבלוג זה היה נראה לי כיער שחור ללא מוצא- איך כותבים, איך עורכים, האם ניתן למחוק , לשנות, להוסיף, הכל נעלם הכל בורח . שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות שאני, שלא רואה את עצמי היום ללא מחשב ואינטרנט פוחדת מתוכנה כזאת פשוטה, לעומתי, ילדי נכנסים לאינטרנט לכל תוכנה , משחקים במשחקים בלי לקרוא הוראות, לא פוחדים לטעות ולנסות שוב, ומה שהכי מדהים לא משנה להם בכלל באיזה שפה האתר שהם גולשים או משחקים בו.  לא משנה כמה שנים יעברו, המרחב הטכנולוגי יהווה בשבילנו (מהגרים דיגיטליים) את המדינה החדשה. לעומת זאת לילדינו זה בית טוב וחם . רק נשאלת השאלה האם הבית הזה גם בטוח?

 אני מסכימה עם המחברים של הספר טוענים שהמרחב הזה מסוכן ולכן  "המבוגרים הם אולי מהגרים במרחב החדש, אבל פאלפרי וגאסר מטילים עליהם לא מעט אחריות ושומרים תפקיד גם בעבורם. לטענתם, עליהם לסייע לצעירים לשפר עמדות ביקום הטכנולוגי, ולהכין את הילדים לחיים בעולם החדש."